החלטה בתיק ב"ל 5263/09

פתיח ותשתית עובדתית

1.         עניינו של תיק זה באירוע לבבי בו לקה התובע במהלך חודש יולי 2006. התובע טוען לשני אירועים חריגים אשר קדמו לכך - הודעת פיטורים מיום 19.7.06 (תיק בל' 5263/09) והתייחסות משפילה מיום 23.7.06 (תיק בל' 31888-07-10).

2.         מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן גב' יוליה קורנילוב ומר יוני טרבלסי. מטעם הנתבע לא הובאו עדים כלשהם.

3.         להלן עובדות הרקע:

א.         התובע, מר מרדכי פור בוכראי, יליד שנת 1947, עבד כמנהל מפעל המחזור בחברת יהודה פלדות בע"מ (להלן - החברה) החל משנת 1992, והיה אחד מחמשת בעלי זכות החתימה בחברה.

ב.         ביום 10.7.06 או בסמוך לכך נמסרה לתובע הזמנה לשימוע טרם פיטורים, נושאת תאריך 9.7.06. ביום 16.7.06 נערכה ישיבת השימוע, בנוכחות התובע ובא כוחו, וביום 19.7.06 נמסר לתובע מכתב פיטורים, המודיע על פיטוריו לאלתר.

ג.          ביום 23.7.06 הגיע התובע למשרדי החברה על מנת לאסוף את חפציו האישיים. לטענתו, ההתייחסות אליו במעמד זה הייתה משפילה, ויש לראות בה כאירוע חריג בפני עצמו.

ד.         ביום 25.7.06 ביצע התובע בדיקת סקר שגרתית, שכללה גם בדיקת ארגומטריה. תוך כדי ביצוע הבדיקה חש התובע בכאבים בחזה, והועלה חשד ל" אי ספיקה כלילית".

ה.         ביום 26.7.06 פנה התובע לרופאת המשפחה, והופנה על ידה לחדר המיון. ברישום הרפואי של רופאת המשפחה נרשם - " מלפני כ - 4 ימים מדי פעם כאבים בקידמת החזה, ללא קשר למאמץ. בבדיקות תקופתיות ממקום עבודתו... חשד לאי ספיקה כלילית". התובע אושפז ליום אחד ושוחרר. 

ו.          ביום 5.8.06 אושפז התובע בשנית בבית החולים "קפלן", בשל "קליניקה של תעוקת חזה בלתי יציבה". במהלך האשפוז בוצע לו צנתור, והותקנו שני "סטנטים". לטענתו, בניתוח בדיעבד של המסמכים הרפואיים הסתבר כי לקה באוטם שריר הלב כבר ביום 19.7.06 או בסמוך לכך.

ז.          יחסי עובד-מעביד בין התובע לחברה הסתיימו בחודש אוקטובר 2006. התובע הגיש תביעה כנגד החברה, במסגרתה טען לפיטורים שאינם כדין ותוך הפלייתו לרעה מחמת גיל. תביעתו נדחתה.

4.         התובע העיד כי למרות שישיבת השימוע הייתה סוערת, " קיוויתי והאמנתי עד הרגע האחרון כי בעקבות השימוע ולאור טענותי כפי שהועלו בישיבת השימוע תתבטל הכוונה לפטרני או לכל היותר ימצא לי תפקיד אחר בחברה. אני הכרתי את הנפשות הפועלות בחברה והייתי משוכנע כי מדובר במהלך שנועד לכל היותר ל"נער" אותי אך לא יסתיים בפיטוריי באמת" (סעיף 4 לתצהירו).

5.         התובע העיד כי ביום 19.7.06 בשעות אחר הצהריים נקרא למשרדו של סמנכ"ל התפעול, והלה מסר לו ביד את מכתב הפיטורים, "בעל תוכן קשה ופוגעני ביחס לתפקודי", המודיע על סיום עבודה לאלתר (סעיף 5 לתצהירו). לדבריו, "הייתי המום מתוכן המכתב ומעצם הפיטורין... חשתי כי מדובר בסטירת לחי מצלצלת ומשפילה שבה הכל התפוצץ לי בפנים לאחר שנים של עבודה מסורה ונאמנה בחברה. כוונת הפיטורין הפכה למוחשית וממשית רק עם מסירת מכתב הפיטורין וההלם שלי עם ההבנה כי זו ההחלטה היה רב ועמוק" (סעיפים 6 - 7 לתצהירו).

            התובע הוסיף כי "כבר עם יציאתי מחדרו של הסמנכ"ל חשתי מועקה בחזה וכאב עמום ונסעתי לביתי" (סעיף 6), ולמחרת " חשתי צריבה חזקה והרגשה של כאב בקדמת החזה, "חזה תפוס" כמו בהצטננות אך ללא ליחה ותחושה של " גזים". אני האמנתי כי מדובר בהצטננות. ההרגשה הרעה נמשכה גם בימים שלאחר מכן וביום שבת ה - 22.7.06 נמנעתי מלצאת לצעידה הקבועה של 22 ק"מ אותה אני נהגתי לבצע מדי שבת" (סעיף 8).

6.         התובע העיד עוד כי ביום 23.7.06 הגיע למשרדי החברה על מנת לאסוף את חפציו האישיים, כאשר תיאם זאת מראש עם מנהל משאבי אנוש על מנת למנוע " פרובוקציה... אירוע משפיל ומבזה" (עמ' 7). עם הגעתו לשער המפעל הודיע לו השומר לתדהמתו כי אינו יכול להיכנס עם רכבו, וזאת בהנחיה של האחראי על האבטחה. לאחר שנכנס רגלית והגיע למשרדו, ראה כי ממתינים לו האחראי על האבטחה מר דני גנור, עובד ממחלקת המחשוב בשם דניס והמנהל שהחליפו מר יוני טרבלסי. לדבריו:

"כששאלתי מדוע הם ממתינים בחדרי הסבירו לי כי קיבלו הנחיות מההנהלה לבדוק בצורה מדוקדקת מה אני לוקח ומה אני מוחק במחשב. אני, שהייתי גם ככה פגוע וכעוס על התקרית בשער כמה דקות לפני כן, הרגשתי מושפל ומבויש בצורה בלתי רגילה. הרגשתי כעס קשה ביותר עד כדי כך שנהיה לי חם מאוד והתחלתי להזיע. הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי סכין בלב...

בלית ברירה התחלתי להוציא את חפצי והמסמכים האישיים מהמגירות בנסיבות משפילות אלו. כל נייר שהוצאתי מהמגירה... לקח דני גנור בצורה בוטה ועיין בו... היו גם מזכרות אישיות שקיבלתי וגם אותם פתח דני גנור ובדק. למרות שהערתי לדני גנור על כך שמדובר במסמכים אישיים שלי הוא אמר כי הוא מצטער אך אלה ההנחיות שקיבל...

לאורך כל התהליך שנמשך כחצי שעה אני הרגשתי שאני בוער מבפנים. מדובר בהשפלה שלא עברתי במשך כל חיי... בסיום התהליך הרגשתי תשוש וסחוט"

                        (סעיפים 14 - 18 לתצהירו).